שירה למוריאנית לריפוי הילד הפנימי בתוכנו

שפת השירה הלמוריאנית
ככלי לריפוי הילדה הקטנה שבתוכי
מאת ג'ודי קלע



כיצד יכולה השירה הלמוריאנית לסייע לנו

בתהליכי צמיחה רוחניים ?

אז מה קרה לילד/ילדה הזו בתוכנו שקולו/קולה נאלם לפני שנים רבות?
מה עבר עליו/עליה באותם רגעים בהם בחר/בחרה שלא במודע להיות זהיר/זהירה ביותר בכל מבע של צחוק ושמחה?
זהירות שהפכה במשך השנים להתנהלות הישרדותית רגשית.

אז כן....קלישאה או לא קלישאה.

הכל אודות פחד.

פחד זו חוויה מצמיתה ומשתקת.
מחד גיסא אנחנו יכולים להיות בתחושה של חוסר יכולת לנוע ממקום הארוע , בין אם הוא תרחיש פנימי או חיצוני, ומאידך גיסא אנחנו מסוגלים בקלות לברוח כל עוד נפשנו בכפנו, אחוזי תזזית עד אובדן נשימה.

מילת המפתח :
אנחנו מפרשים את מופעי החיים סביבנו ממקום של התגוננות.
העיקר שלא נפגע.

בכל פעם שאנחנו נמצאים במצב של מתח גדול, נטיית מנגנון ההישרדות שלנו הילדי, הפצוע, הוא לפנות אל השכל
לבקש מוצא.
ברמה עמוקה, נתנו לשכל שלנו רשות להשתלט על חיינו ולנהל אותו .
המיינד שלנו הליניארי , שוקל ומכמת על פי מה שהוא מכיר. וכשהוא מגלה שאינו יודע די כדי להתמודד עם שאלות חיים גדולות יותר , הוא נתקף בפאניקה.
פאניקה המתגשמת כזרם אינסופי של שאלות, שלהן דומה שאיננו יכולים למצוא תשובות שינסכו בנו בטחון ואמון.

מפלטפורמה אנרגטית מתוכנתת ועתיקה זו אנחנו מתמודדים עם רוב אתגרי החיים על פי תוצאה שנקבעה בעצם מראש בתוכנו, על בסיס פארדיגמת זכרונות עבר כאובים.

"החשכה" והסבל שאנחנו חווים ברגעים בהם הפחד מנהל אותנו , מופיעים כפועל יוצא בדרך כלל כשאנחנו נקלעים למצב של חוסר ודאות לגבי פעולות שיש לנקוט. או שאלת השאלות:-
מה יהיה אם?.....

כאשר החקירות בתוכנו הופכות אינטנסיביות או בשפת הנוער ל"חפירת יתר" , השכל שלנו פוצח בדיאלוגים פילוסופיים ארוכים .
ואז עומדות בפנינו שתי ברירות.
הראשונה היא להכיר שזה מה שהשכל שלנו עושה, מסובב אותנו סחור סחור, משום שזהו טבעו ,לפטפט ולהתווכח.
או לעצור הכל והעביר ערוץ אחר ברדיו הפנימי שלנו.
הכל מתוך בחירה !


מה השפה הלמוריאנית קשורה לעניין
והיכן מתקשרת הילד הקטן/הילדה הקטנה / שבתוכנו לדרמה הפנימית הזו?


אם מהדהדת בתוכנו ילדים כאובים ופצועים שקולם נאלם, יופיעו בחיינו השתקפויות אינספור
של תרחישים וצירופי מקרים שיהדהדו את קולם החבוי תחת קשיים שונים באתגרי החיים.
קשיים במערכות יחסים . קושי במימוש זוגיות בגין כעס
רב . תוקפנות חבוייה ועוד כהנה וכהנה מרעין בישין מתחומי נפתולי הנפש.

איש איש על פי הביוגראפיה האישית שלו.

ילד/ילדה זו הם הבסיס הפנימי של הזיכרון עליו נבנית כל תפישת המציאות שלנו, לטוב ולרע וממגנטת את כל אשר קיים בעולמנו.

"חוק המשיכה The Law of Vibration/ Attraction
ממגנט אל האדם את המציאות לה הוא נותן כוח (דומה מושך דומה).
כל מה שקורה בחיינו איננו נתון לגורל .
דברים לא קורים סתם כך.
באמצעות מחשבה שלילית או חיובית , אנחנו מושכים אלינו מציאות דומה וכך גורמים לדברים לקרות.
חוק המשיכה הוא חוק הפועל על פי תדרים שממגנטים תדרים דומים.
אנחנו ממגנטים , מתוך השפע האדיר הקיים ביקום וסביבו , רק את האמונות/מחשבות/כוונות/רצונות להם אנחנו מעניקים כוח.
הכל מגיב לעצמו, למשהו שהוא מזהה בו את עצמו. הכל מהדהד עם התדר שאנחנו שולחים. לכן, כל מה שיושב בתוכנו כתכנים עתיקים של ילד /ילדה פגוע/פגועה , יופיע כתכנים נושאי אופי עם תדר מהדהד מקביל .
כל רעיון, חוויה בחיינו, נוכחים בגלל חוק הדומה מושך דומה.
שום דבר אינו יכול לחדור למציאות שלנו אלא אם זימנו אותו באמצעות מחשבות עקביות.
המחשבות והרגשות להם אנחנו נותנים כוח יוצרים תנודה ממגנטת" (ברכה קליין תאיר).

השפה הלמוריאנית היא שפת תדר.
שפת שירה .
קיים מכנה משותף מאחד כששומעים ושרים את צופני הקול הלמוריאנים. מכנה משותף זה הוא: היזכרות בצלילי הבית.
מה זה הבית הזה שמעורר געגועים רבים כל-כך? הבית הזה הוא ה-Uno verse של הנשמה: שיר = verse אחד = Uno הזיכרון הצלילי של שפה אחת אוניברסאלית שהייתה משותפת לכל בני האנוש על פני האדמה וראשיתה בלמוריה, היבשת האבודה.
המקור המיתולוגי הראשוני של הציוליזאציה האנושית.
שפת המלאכים טרם היותנו בגוף אנוש. שפת מלאכים שהביעה אמת ויושרה. לא ניתן היה לזייף בה רגשות.
היא נקראת סולארה מארו.
היא הכלי הקולי הראשוני שאיפשר לנו לבטא ללא מילים מומשגות את כל אשר חשנו והרגשנו .
עד גיל שנה, זו השפה של כל התינוקות בכל הלאומים.

רצף ההברות שבונה את השפה הלמוריאנית אינו מקרי לחלוטין ואינו ג'יבריש. זה הוא רצף של צופני קול בעלי עוצמה קוונטית ממדרגה ראשונה , העוקפים את מרכז השפה במוח.
מרכז השפה הנמצא באונה השמאלית הלינארית .
כשאנו מדברים במילים אנו ממשיגים משהו. המילה היא אובייקט, כלי. בעלת תדר שמפוענח אחרת אצל כל מאזין.
מילה תמיד תיצור במוח מבנה צורני עם פרשנות סוביקטיבית לחלוטין.

מגיל שנה מתחילה להיווצר הטבעה שפתית ממוקדת המגדירה רגשות.
רגשות שהובעו באופן ספונטני על ידנו קוטלגו והוגדרו כטובים או רעים על פי הסביבה בה חיינו.
רובנו חונכנו שלא להביע אותם כלל.
הסביבה שלנו הייתה מאוד מאויימת לבוא במגע עם האותנטיות שיש בהבעת רגשות זו.
אך השפה הלמוריאנית פותחת דלת למקום יודע בתוכנו.

כיצד שפת השירה הלמוריאנית מאפשרת במת ביטוי

ללא גבולות?

הילד/הילדה הקטנים שבתוכנו , רוצים נואשות להגיד לנו משהו, בלי שנשפוט אותם, נשקיט אותם .נאיים עליה בהכחדה.
בגין העובדה שהם לא קיבלו ביטוי מאוזן לומר את כל אשר על ליבם, הם ספוגים בכעסים, כאב
ואכזבה גדולה על היותם כל כך בלתי אהובים.

הגיע הרגע להסתכל לה/לו בעיניים . לאפשר להם את מלוא הבמה ,
לבטא את אשר יושב להם בבטן כבר שנים.
להיות אבא ואימא שלהם חדשים המולידים אותם לעולם טוב יותר.

מאחר וכל דבר ביקום הזה רוטט בצליל ולכל דבר יש מעין חתימה , טביעת אצבע ייחודית משלו, אזי נקודת המוצא כאן היא עבודת תדרים.
הכל מוגדר ברמה תדרית.
צופני הקול הלמוריאנים מיצרים תדר לא מומשג. תדר של רוגע אינסופי ושקט.
הם נוצרים בתוך האונה הימנית המחוברת לדמיון השראה וזמן מרחבי "נטול זמן".
הגייתם דרך שירה , באינסוף צירופים,מאפשרת יצירת מבנים חדשים של הברות וצלילים המופקים ללא מאמץ מנטאלי ומאפשרת שחרור אנדרופינים לתוך מחזור הדם.
אנדרופינים אלו גורמים לנו להרגיש תחושת "היי". משחק בלונה פארק אינסופי של חופש ביטוי רגשי.
חווית אינסוף ללא מרכאות.
זוהי שפת המוסיקה הקוסמית איתה המלאכים מתקשרים איתנו ישירות.

דלת חדשה נפתחת בתוכנו אל מרחב ריפוי

"המדען והפילוסוף הדגול אלברט איינשטיין, אמר שלא ניתן לפתור בעיה באותה רמת תודעה בה נבראה. לכן השירה הלמוריאנית מציעה גישה חדשה אל התודעה ממקום עוקף מיינד, כדי לאפשר לפתור בעיות בחיינו בדרך חדשה,
או לחילופין להציבן בפרספקטיבה שאינה תחת פרדיגמת סבל" (ברכה קליין תאיר).

אם נשיב לילד / הילדה הקטנה שבתוכנו את הזיכרון למרחב הביטוי הילדי הזה נגלה כוח ריפוי רב עוצמה היוצר שני אלמנטים לריפוי:-
1. לגיטימציה לבטא את כל הרגשות שלה/שלה, באופן לא מומשג .לגיטימציה הפותחת סכר מרגש של שחרור והתרה קאתרזיים.
שחרור זכרונות כאובים מדורי דורות המעכבים אותנו להמשך התפתחות.
זיכרונות הזועקים להתנקז החוצה .
משוועים להתבטא רגשית.
מאפשרים לנו לחזור לגוף הילדי הקטן שבתוכנו , לבטא ללא מילים מומשגות את כל אשר חשנו והרגשנו ולא ביטאנו מאז ומעולם.

2. דרך שירת צופני הקול יש באפשרותנו להדהד עם רטטים עדינים וזכים יותר של מימדי קיום ו"לייבא" רטטים אלו אל הממד הפיזי לצרכי ריפוי.

רטטים אלו הם ידע מוצפן להתעלות נשמתית.
ההדהוד איתם, דרך השירה הלמוריאנית , מאפשרת לפתוח צופנים של זיכרון בתודעה שלנו המחוברים לספריה הקוסמית האין סופית

אנחנו, הילדות והילדים הגדולים בסיפור הזה ,כל שנדרש מאיתנו זה לאפשר לה/לו את המיכל הבטוח לעשות את זה.
להסכים לתת לרטט של שמחה וריפוי להיכנס ולרפא את הזכרון התאי במינון מוגבר.
זכותנו המלאה לחוות את מתיקות הריפוי הזו.
לאפשר לילד/ילדה בתוכנו לגדול ולצמוח למקום חדש ומרופא.

מה שלא יהיה פשוט,
פשוט לא יהיה....

המילה פשטות בכל מה שקשור לשירה למוריאנית מתכווננת לכך שבכולנו יש את הידע לעבוד עם צופני הקול האלה מתוכנו. זו כניסה למימד נטול זמן מרחב הגבלה.
זהו מרחב הלב והנשמה בתוכנו , בו מגלים אנו עד כמה לחיצה על כפתור איפשור הביטוי הילדי הזה, עושה ניסים.
משהו עצום נפתח. זהו גשר ישיר אל חמלה.
הן כלפי עצמנו והן כלפי אחרים.
אנחנו יכולים לומר בראש מורם ללא שיפוט:-
"אני מושלם/מושלמת כפי שאני ואני נמצא/נמצאת במקום המושלם עבורי בזמן הזה. אלוהים הוביל אותי לכאן!"
כאשר נוכל להפנים שעוצמת האלוהים אשר בנו , בראה אותנו כילדים מקסימים מושלמים ללא אשמה , נוכל לאפשר לפלא נס הריפוי העצמי הזה להתגלות במלוא פשטותו והדרו.

זהו סיפור פשוט על אהבה עצמית ללא מרכאות.
מציאת שיר הנשמה האותנטי בתוכנו מעבר למקום ולזמן הליניאריים.


ואם אמרנו שאנחנו מושכים אלינו רטטים השווים למקום בו אנו נמצאים באותו רגע, אזי
קדושת הבריאה מתמגנטת לה בהתרגשות ללבבות שמחים וצוחקים....
צחוק ילדים שנזכרו מי הם באמת.....

\


היו ברוכים !
ג'ודי קלע



נספח :
תרגיל בסיסי ליצירת קשר עם התדר הלמוריאני לשחרור במצבי לחץ

כוחו של תרגיל זה בפשטותו.
ניתן לבצע אותו בכל מקום אפשרי. אתם תקבעו כמה זמן אתם רוצים לשהות בתוכו.

אופן הביצוע:-
שימו שתי כפות ידיים על האוזניים כדי ליצור תיבת תהודה פנימית.
הקשיבו לצליל הנשימה שלכם ברמת הרטט העדינה ביותר המופקת מתוככם.

הגבירו את הנשימה לאנחה קולית חזקה יותר (אפשר בואריציות אידישאיות אופיניות....ללא שיפוט בבקשה!!!נוסח אוי...אויי...אויי וכו' .... הכל כיד הדמיון הטובה).

התמקדו ברגש שעולה בכם כלשהוא המטריד,מציק,מדאיג וכו' ושימו לב היכן אתם חשים שהרגש הזה מתמקם לו בגופכם.

חושו את הרגש כאיבכת אנרגיה ולא כמלל.

ואז....פשוט החלו להמהם בצליל שמאוד נעים לכם להפיק, בדגש ללא כל מאמץ.
המהמו ונישמו.
המהמו ונישמו.

הסימן לכך שאתם בדרך הנכונה היא אם תחושו קצת מסטולים....כמו סימום נעים .
זה הסימן שהמוח שלכם מפסיק לייצר את התדר העצבני והטורדני של דאגה ומשהו אחר מתרחש.
דמיינו שאתם מהמהמים אל איבכת האנרגיה הדחוסה של המצוקה שלכם והיא נמסה ומתפרקת בקלות.

שימו לב מה איבכה זו מבקשת מכם מבחינת חוזק צליל וגובה.
בשלב מסויים יופיע שקט.
תבוא ידיעה.
היא אישית לכל אחד ואחת מכם.

המשך חוויתי יותר לעומק....בערבי השירה

באהבה
ג'ודי קלע

"כשאני נרפא אינני נרפא לבדי"
קורס בניסים